פנים אמיתיות? - תגובה בעקבות חשיפה בתוכניתו של אמנון לוי "נביאי
הזעם" 8.9.16
.
זו היתה חשיפה ראשונה שלי בתקשורת. בעצם לא, בגיל 17 ריאיינו אותי כרקדנית
תת-מיימית בדולפינריום שרק נפתח, זיהו אותי ברחובות. והמורים התיחסו, ולא לחיוב.
מאז שמרתי על אנונימיות.
אבל.. כעת לא מדובר בי. כעת עלי להעביר מסר. אזהרה.
ידעתי שיהיה צהוב. והייתי מוכנה למחיר.
.
התוכנית שודרה. הרגשתי טוב, אפילו מול הזדקנותי בשנות החולי, מול הרזון
של נועה, של יעל ושלי. רזון הנובע מפגיעה בספיגה ולא מבעיות אכילה (ודאי לא במקרה
שלי). התגובות האישיות אלי היו טובות, ואף הביאו אנשים שאבדו לי במהלך השנים.
הפתעות משמחות.
כשהסתיימה התוכנית התחלנו להגיב. עד הבוקר מול המסך המקרין, שגורם לכאב. בלי
לישון, הטלפונים לא פסקו. ובערב יצאתי לכבישים, לחגוג יומולדת לאחיין שהגיע מהצבא.
אין לי הרבה אחיינים. ולו אין הרבה דודות. רציתי. ידעתי שיכאב.
.
בדרך הדהד בי זכרון המילים שמתחת להצגה המאוזנת לכאורה. מילים שנבחרו לא
במקרה:
- נביאי זעם -
איננו נביאים, ואין בנו זעם, רק כאב וסבל ורצון להזהיר אחרים ולסייע לנפגעים
שעוד לא הבינו מה מענה אותם
- חבורת הרגישים
- איננו חבורה אלא קבוצת זרים שמכת גורל כפתה עליהם קשר, שרובו מתקיים
בפייסבוק בלבד. אין בינינו דבר משותף, מלבד הרצון לסייע (במידע, במיגון,
בהכלה רגשית ובתמיכה נפשית, ולעתים גם בסיוע כלכלי לאלה שהפכו הומלסים או
הידרדרו לחרפת רעב. וזה נעשה מתוך יכולתנו המוגבלת, כי אין במצבנו הכרה או סיוע
כלשהו)
- כת - איזו כת?!
אנחנו אוסף אידיאולוגיות ואמונות שונות בצורה קיצונית
- מנהיג -
מנהיג?! עמיר הוא אחד הותיקים בין הרגישים בארץ, יש לו ידע עצום ונכונות
לסייע לכולם, גם על חשבון בריאותו. זה הכל
- פחד משתק,
חרדה מקרינה - איננו מסתתרים בגלל חרדה מקרינה אלא בגלל סבל פיזי קשה הנעלם
כאשר אין קרינה. אישית איני חרדה כלל. וכאשר קיימת חרדה אצל חלק מהרגישים היא
נוצרת כתוצאה מהסבל ולא להיפך, והיא תגובה מובנת
- משבר - ממש לא במקרה שלי, הגעתי למקום הטוב ביותר שיכול להיות, עבדתי ויצרתי מה שרציתי, כמה שרציתי ואיך שרציתי ונהניתי מכל רגע, פרחתי בעשייה מופלאה, מוערכת ופורייה. חיי נגזלו, יצירתי הופסקה ואין כאב גדול מזה עבורי
- הזויים,
מטורפים, קוקואים, חולי נפש, משוגעים.. כל המילים הללו רחשו שם, נאמרו,
נרמזו.. בצילום ובתוכנית
- שלא לדבר על ה"חרטבונה"
ו.. הניסוי. הניסוי הלא אתי, המסוכן וחסר ההיגיון שהופל בראיון על אשה
במצב הישרדותי קשה, שבר כלי אחרי שנות מחלה ומנוסה. היכן הלב של האנשים האלה? הרי
הניסוי עלול להזיק לה בצורה אנושה. היא נבהלה מרעיון החשיפה, בשעה שעליה לחפש
מגורים בלי קרינה במדינה רווית קרינה, בלחץ וללא יכולות כלכליות .. חשיפה שעלולה
להכניס אותה לשוק שיצריך התאוששות ארוכה. והם לא הירפו. שאלו שוב ושוב. אמרו שסירבנו,
סירסו את הסכמתנו המפורשת לניסוי מבוקר, לפי פרוטוקול שנקבע לבדיקת רגישות ועם
חוקרת מסוימת שיודעת להפעילו, עם זמני התאוששות הולמים בין החשיפות (אחרת לא ניתן
לזהות דבר אחרי החשיפה) ועם פיקוח רפואי לצמצום הנזק. נזק ודאי.
.
העריכה המגמתית כללה גם:
- אי הצגת מקרים
פחות קשים של רגישות, הכוללים התמודדות עם תפקוד חברתי נורמלי, כגון נועה שנחשפת
במשרד לרמות קרינה גבוהות.
- לחץ עלי לצאת
לסיור עם מסיכה. מסיכה שציינתי בפירוש כי אין לי בה צורך יותר כיון שמצבי השתפר.
מסיכה שכיום משמשת אותי רק במקומות מזוהמים במיוחד. מסיכה שהוצגה בפרומו
כ"מסיכת חמצן נגד קרינה" - שגיאה המצביעה על אי הבנה ושטחיות (זוהי
מסיכת עבודה לסינון גזים וחלקיקים עקב רגישותי לכימיקלים, ללא קשר לקרינה,
כפי שהסברתי לצוות). לצערי, טעיתי
והסכמתי לצאת עם המסיכה. טעיתי כי לא הבנתי שהם מכוונים ל"פריק
שואו", בעוד אני מבקשת להציג גם את הרגישות לכימיקלים - פגיעה
נוירולוגית כתוצאה מחשיפה לחומרים יומיומיים בסביבת הבית ומחוץ לו. הגוף שלי
קרס לחלוטין כתוצאה ממפגעים סביבתיים.
- התעלמות מ-
60% מתגובות האנשים שצולמו בקניון הפתוח בזכרון, כולל הילדה המקסימה שכמעט התעלפה,
שהבינו כי הם רגישים לקרינה. החיבוק שלה הגיע אחרי שנתתי להן הסבר כיצד למנוע
הידרדרות למצב קשה יותר. אזהרה שלו הייתי מקבלת לפני שלוש שנים לא הייתי מגיעה
לתוכנית זו, ואף לא צופה בה. הרווח הגדול שלי מהתוכנית הינו שהילדה הנהדרת
ואימה הגיבו וביקשו להיות עימי בקשר ולבקר אותי. הן דיווחו שביצעו את
השינויים.
- סירוס מספר
הרגישים המוכרים. עמיר ציין כי ברשימה שלו (שלו בלבד) קיימים 400 מיילים.
אולם קיימים רגישים רבים שאינם מסוגלים להשתמש במחשב. חלקם מקיימים קשר
טלפוני, ורבים לא מעונינים בקשר. אולם, רבים יותר אינם יודעים עם מי ואיך ליצור
קשר. כמו כן, במספר זה לא נמנו המשפחות בהן זוהו ילדים רבים שסובלים מאז
הוכנס וויפיי לבתי הספר. וכל זה כאשר התקשורת שלנו מוגבלת ביותר.
אנחנו קבוצה משכילה מאד, עם נגישות גבוהה למידע, שאינה אופינית לכלל
האוכלוסייה. אנחנו בקשר עם המוני רגישים לקרינה בעולם. המוני סובלים. והמונים
שמתאבדים בהעדר תוחלת ותקווה. וביקשנו רק ליידע. ליידע כדי שסובלים חסרי מענה
יוכלו להיעזר. כדי שרופאים ומטפלים ישמעו על הבעיה וכדי שהציבור ומקבלי ההחלטות
יהרהרו בנזקים אפשריים.
לא ביקשנו דבר
לא באנו להוכיח
לא רצינו רחמים
.
איננו מסכנים. אנחנו שורדים נזקים ממפגעים סביבתיים כמו רבים אחרים. ולא,
לדעתי הרוב לא יהפכו לרגישים, הרוב ימשיכו לחטוף סרטן, טרשת, פרקינסון, דמנציה
מוקדמת, אלצהיימר, אוטיזם ועוד בכמויות מבהילות ובגילאים צעירים יותר ויותר.
הסיבה למחלות ספציפיות היא גנטית. אבל מה שמפעיל או מכבה את הגנים היא
הסביבה. לכך קוראים אפיגנטיקה. וזו הסיבה שאותה גנטיקה שהיתה גם בדורות הקודמים
מביאה היום לתחלואה רבה ומוקדמת הרבה יותר. אני בריאה, מאד בריאה. לו נולדתי
בתקופה אחרת, לא הייתי חושבת כלל על נושאים מסוג זה.
הטכנולוגיה נהדרת, כולנו מתלהבים ממנה (ונהנינו ממנה מאד ולכן נפגענו).
איננו חושבים שניתן או שצריך לחזור אחורה. אך אנחנו בטוחים שכדאי להישמר ולנסח
כללי זהירות, שיש לבחון בזהירות ולאורך זמן השפעות הדדיות של סוגי קרינה, כימיקלים
ועוד מפגעים וטכנולוגיות שאיננו יודעים בדיוק מה יעוללו לנו ולסביבה הטבעית שאנו
תלויים בה לקיומנו.
.
למרות סיקור מנכר זה הצטרפו לקבוצות שלנו עשרות רבות של צופים באופן
מיידי, ובכל יום מצטרפים נוספים. רבים ביקשו חברות ושלחו מסרים אישיים מחשש הלעג
הציבורי. סביר להניח כי סיקור מאוזן היה מעודד הצטרפות של מאות שהיו זוכים להכוונה
ראויה. חבל.
.
אציין את העמותה שהקמנו לאחרונה ואת אתר המידע www.ehs.org.il. מדובר במאמץ לא
פשוט לאנשים שניידות ומסכי מחשב בעייתיים להם. צעד צעד אנחנו מתקדמים.
.
לצערי, העריכה המגמתית התמקדה בביזארי, במקום לערוך תחקיר ראוי, לראיין
מומחים בתחום (ולא, פרופ' פרידמן אינו כזה), להעביר מידע חשוב ולהעלות שאלה אם לא
ראוי לבחון ולהיזהר.
כדי למנוע קשיים בלתי נסבלים שעלולים להביא להתאבדויות בקרב קהלים שנגישותם
למידע מוגבלת, בנושא מורכב כקרינה שאיננה מוחשית ודורשת מיומנויות קוגניטיביות כדי
להגיע לאבחון עצמי, החלטנו להיחשף למרות אי הנוחות האישית.
.
אדגיש שוב שמדובר בתהליך הדרגתי של התפתחות רגישות. וחשיפה גבוהה מעט
יותר, או הצטברות, במיוחד על רקע מפגעים סביבתיים נוספים, עלולה לגרום לסבל פיזי קשה.
בתחילת הדרך (התחממות, כאב קל שחולף עם תום השימוש, נימול ועוד) יש ללמוד להיזהר.
עדיף מלהצטער. תאמינו לי.
מדי יום פונים אלי אנשים עם שלל מחלות סביבתיות. הסבל רב. חיי מכוונים
אותי לדרך שלא בחרתי בה. רציתי להתענג על האמנות שלי. אבל נבחרתי, לטענת סביבתי. אני
חוקרת, מתבוננת, לומדת, מנסחת, מנסה על עצמי, ומגבשת תיאוריה ודרכי התמודדות. אני
בכיוון הנכון. איני יודעת אם ברגישות לקרינה בעולם רווי קרינה תרד הרגישות
לחלוטין, אך צמצומה יהווה שיפור ניכר באיכות החיים ומקור לתקווה ולעשייה.
.
.
.
אני מצרפת את פנייתי למערכת של פנים אמיתיות יום לאחר הצילום:
תוספת בעקבות ראיון מצולם לפנים האמיתיות בנושא הרגישות לקרינה - גל וייס
בעקבות:
- 2 מקרי
התאבדות בימים האחרונים בקבוצה הרגישים לקרינה בצפון אמריקה (שגם בה אני
חברה)
- הצילומים במול
זכרון - מפגש עם רגישים לקרינה ברמה הראשונה עם סמרטפון ביד ובכיס וללא
מודעות
- התמוטטות של
כמה מחברינו הקרובים לאחרונה
אני מבקשת להוסיף מספר הבהרות ותובנות.
בקבוצות בצפון אמריקה, שקיימות שנים רבות וכוללות חברים רבים תוך שיתוף
במידע ותמיכה הדדית בהעדר סיוע ממשלתי, ידועים מקרי התאבדות רבים. המודעות לרגישות
לכימיקלים החלה שם בשנות ה- 40-50 ורגישות לחשמל ולקרינת RF נוספה בעשורים
האחרונים. רבים מהם הפכו הומלסים במנוסה מתמדת ללא יכולת פרנסה וללא תקווה, נדחפים
למגורי דחק ביערות ובמערות תוך ניתוק ממשפחותיהם ומהעולם. בקבוצה זו ניכר כי יש
רגישים מכלל שכבות האוכלוסייה.
התבוננות בקבוצה שהתגבשה בארץ בשנים האחרונות, מעלה כי חברי הקבוצה
מתאפיינים ב: השכלה, יוזמה אישית, יצרנות ויצירתיות, שרדנות וסתגלנות ובמידה רבה גם
ברגישות חברתית. מדובר באנשים אינטליגנטיים, בעלי עצמאות מחשבתית וחיפוש בלתי נלאה
אחר ידע ופתרונות. תמונה הנקשרת לאיפיונים סוציודמוגרפיים מסוימים ולשליטה באנגלית
ובשפות זרות אחרות. תובנה זו, שעלתה בי בעקבות הראיון, העלתה לי את השאלה היכן
הרגישים חסרי ההשכלה והנגישות לידע? הם הרי קיימים, כפי שניתן היה לחוש בסיור הקצר
בקניון בזכרון, כמו גם מהתגובות שאנו מקבלים בכל המקומות אליהם הגענו במסגרת
חיפושי מגורים ברחבי הארץ.
כלומר, באוכלוסייה הרחבה קיימים רבים בדרגות רגישות שונות שאינם מגיעים
אלינו ולא מצליחים לקבל מידע רלבנטי. ולפחות אינם בולטים כפעילים בקבוצה, יתכן שחלקם
מצטרפים כ"קוראים שותקים" השומרים על אנונימיות בקבוצה ובחיים, מחשש
מתגובה חברתית ומשפחתית קשה, ואף מהתנכלות במקומות עבודה. בדומה לרופאים ולמדענים,
שמודים בארבע עיניים בבעיה ובנזקים, אך אינם מוכנים לצאת בהצהרות פומביות ולתת
אישורים רפואיים ואבחנות מחשש למעמדם המקצועי ולפגיעה בקידומם האישי במערכת
הרפואית.
יתכן שבקרב אותם קהלים חסרי נגישות לידע - שניתן לכנותם בשם האופנתי
"פריפריה" - קיימים רבים שאינם יודעים מה מענה אותם, שמתיאשים מבדיקות
סרק יקרות ומיותרות ומטיפולים שגויים ומיותרים ואף מזיקים, שמביאים לבזבוז ולסבל
עקב העדר מודעות במערכת הרפואה. העדר כלים לאבחון עצמי מהווה בעיה גדולה בשלב זה
של מודעות ציבורית חסרה.
.
כל הרופאים והמטפלים שפגשתי שמעו על התסמונת ממני. הבודדים שהיו מוכנים
ללמוד, גילו כי בקרב מטופליהם עם התסמונות הלא ברורות (כגון פיברומיאלגיה) ומקרי
הסרטן, הפרקינסון ואף אוטיזם רבים סובלים מרגישות לקרינה ולכימיקלים. כאשר החלו
לבדוק זאת (באמצעות תשאול ומד קרינה) הסתבר כי חלק חשוב בהבראה הינן הנחיות
להימנעות מחשיפה למפגעים סביבתיים אלה. אולם אותם מטפלים חוששים לחשוף זאת מחשש
מתגובת המערכת בה הם פועלים.
בהתאמה, רוב הרופאים שוללים את הנושא בארוגנטיות ואנחנו נמנעים מלהגיע
אליהם. מבחינתי חבל להיחשף לקרינה במשרדיהם ולא לקבל מענה מועיל. העדר אוזן קשבת ואף
דחייה ולעג, שרבים מאיתנו נתקלים בהם, לא יסייעו לנו. בעולם המערבי נשמעים כבר
קולות אחרים מצד מדענים ורופאים ומתחילים שינוי והכרה בשנים האחרונות.
אי לכך, סביר להניח כי בקרב חסרי המודעות הרבים בארץ יתכן שיש המתאבדים
במר ייאושם. זו תגובה מובנת למצב נורא זה, כאשר אין יודעים מה מקור הסבל ובהעדר
פתרון ותקווה.
חברי הקבוצה שלנו בעלי השכלה, אך לא ידענו להיזהר כאשר החלו התסמינים
הראשונים, בהעדר הנחיות ואזהרות לגבי השימוש בטכנולוגיה המלהיבה שניתנה לנו. רובינו
מודעים לבריאות והקפדנו על תזונה ועל פעילות גופנית וקוגניטיבית, אך, לא ידענו
שנינזק מהמכשירים שהפכו את חיינו לנוחים, וגם לא מחומרים יומיומיים בסביבת הבית,
המשרד והרחוב, ואף לא מהמים ומהמזון ומהאוויר אותם אנו צורכים.
אז איך ישמעו על כך בפריפריה?
היכן הקול של אלה האמורים לשמור עלינו?
.
משרדי הבריאות ואיכות הסביבה מתנהגים כאילו הועסקו על ידי התעשייה המזהמת
ובחברות הסלולר וחושפים אותנו לעוד ועוד מפגעים בלי לברר נזקים ובלי לעדכן תקנים מיושנים
(שהינם גרועים בהרבה מהמקובל בעולם). בארץ לא בוצע עדכון תקנים בהתאם לממצאים
חדשים כבר שנים רבות ולא קיים פיקוח ממשי. במדינות נאורות בודקים ומשנים תקנים בהתאם
למחקרים חדשים.
ולסיום, אציין כי התקשורת מתמקדת בהשוואות אינסופיות של מחירי הקוטג' או
בסלמונלה, שגורם לשלשול לא נעים אך לא מסוכן, במקום לחשוף את הסכנות האמיתיות
שמאיימות על קיומנו העכשווי והעתידי. סיכוני הקרינה המתגברת מסוגים שונים, בנוסף
לזיהום סביבתי מתעשייה, מריסוסי חקלאות (באוויר ובמזון), מתחנות כוח פחמיות, ממזון
מעובד ומהונדס, מהפלרת מים, מזיהום מי שתייה ועוד. מדובר בניסוי בבני אדם ללא
בדיקת הנזק המצטבר המשולב. ומה יגידו לנו בעוד 50 שנה? אופס טעינו..?
וניקח לדוגמה את העישון שהומלץ משך שנים לחולי ריאות כתרופה ולקח 50 שנות
הכחשה ומאבק עד שהוכרו הנזקים. עופרת נאסרה לשימוש רק בשנות ה-80 (והיתה בדלק, בצבעים,
בצעצועים, בצנרת מים ועוד) למרות שכבר הרומאים ידעו כי מדובר במתכת רעילה במיוחד
בכל כמות (אין כמות מותרת בגוף האדם ולרובינו יש עופרת שהצטברה ברקמות העמוקות).
אני מקווה שקולנו ישמע כאזהרה כי האחראים לבריאותנו לא מגינים עלינו.
בברכה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה