פנים אמיתיות? - תגובה בעקבות חשיפה בתוכניתו של אמנון לוי "נביאי הזעם" 8.9.16

.

זו היתה חשיפה ראשונה שלי בתקשורת. בעצם לא, בגיל 17 ריאיינו אותי כרקדנית תת-מיימית בדולפינריום שרק נפתח, זיהו אותי ברחובות. והמורים התיחסו, ולא לחיוב.

מאז שמרתי על אנונימיות.

אבל.. כעת לא מדובר בי. כעת עלי להעביר מסר. אזהרה.

ידעתי שיהיה צהוב. והייתי מוכנה למחיר.

.

התוכנית שודרה. הרגשתי טוב, אפילו מול הזדקנותי בשנות החולי, מול הרזון של נועה, של יעל ושלי. רזון הנובע מפגיעה בספיגה ולא מבעיות אכילה (ודאי לא במקרה שלי). התגובות האישיות אלי היו טובות, ואף הביאו אנשים שאבדו לי במהלך השנים. הפתעות משמחות.

כשהסתיימה התוכנית התחלנו להגיב. עד הבוקר מול המסך המקרין, שגורם לכאב. בלי לישון, הטלפונים לא פסקו. ובערב יצאתי לכבישים, לחגוג יומולדת לאחיין שהגיע מהצבא. אין לי הרבה אחיינים. ולו אין הרבה דודות. רציתי. ידעתי שיכאב.

.

בדרך הדהד בי זכרון המילים שמתחת להצגה המאוזנת לכאורה. מילים שנבחרו לא במקרה:

• נביאי זעם - איננו נביאים, ואין בנו זעם, רק כאב וסבל ורצון להזהיר אחרים ולסייע לנפגעים שעוד לא הבינו מה מענה אותם
• חבורת הרגישים - איננו חבורה אלא קבוצת זרים שמכת גורל כפתה עליהם קשר, שרובו מתקיים בפייסבוק בלבד. אין בינינו דבר משותף, מלבד הרצון לסייע (במידע, במיגון, בהכלה רגשית ובתמיכה נפשית, ולעתים גם בסיוע כלכלי לאלה שהפכו הומלסים או הידרדרו לחרפת רעב. וזה נעשה מתוך יכולתנו המוגבלת, כי אין במצבנו הכרה או סיוע כלשהו)
• כת - איזו כת?! אנחנו אוסף אידיאולוגיות ואמונות שונות בצורה קיצונית
• מנהיג - מנהיג?! עמיר הוא אחד הותיקים בין הרגישים בארץ, יש לו ידע עצום ונכונות לסייע לכולם, גם על חשבון בריאותו. זה הכל
• פחד משתק, חרדה מקרינה - איננו מסתתרים בגלל חרדה מקרינה אלא בגלל סבל פיזי קשה הנעלם כאשר אין קרינה. אישית איני חרדה כלל. וכאשר קיימת חרדה אצל חלק מהרגישים היא נוצרת כתוצאה מהסבל ולא להיפך, והיא תגובה מובנת
• משבר - ממש לא במקרה שלי, הגעתי למקום הטוב ביותר שיכול להיות, עבדתי ויצרתי מה שרציתי, כמה שרציתי ואיך שרציתי ונהניתי מכל רגע, פרחתי בעשייה מופלאה, מוערכת ופורייה. חיי נגזלו, יצירתי הופסקה ואין כאב גדול מזה עבורי
• הזויים, מטורפים, קוקואים, חולי נפש, משוגעים.. כל המילים הללו רחשו שם, נאמרו, נרמזו.. בצילום ובתוכנית
• שלא לדבר על ה"חרטבונה"

ו.. הניסוי. הניסוי הלא אתי, המסוכן וחסר ההיגיון שהופל בראיון על אשה במצב הישרדותי קשה, שבר כלי אחרי שנות מחלה ומנוסה. היכן הלב של האנשים האלה? הרי הניסוי עלול להזיק לה בצורה אנושה. היא נבהלה מרעיון החשיפה, בשעה שעליה לחפש מגורים בלי קרינה במדינה רווית קרינה, בלחץ וללא יכולות כלכליות .. חשיפה שעלולה להכניס אותה לשוק שיצריך התאוששות ארוכה. והם לא הירפו. שאלו שוב ושוב. אמרו שסירבנו, סירסו את הסכמתנו המפורשת לניסוי מבוקר, לפי פרוטוקול שנקבע לבדיקת רגישות ועם חוקרת מסוימת שיודעת להפעילו, עם זמני התאוששות הולמים בין החשיפות (אחרת לא ניתן לזהות דבר אחרי החשיפה) ועם פיקוח רפואי לצמצום הנזק. נזק ודאי.

.

העריכה המגמתית כללה גם:

• אי הצגת מקרים פחות קשים של רגישות, הכוללים התמודדות עם תפקוד חברתי נורמלי, כגון נועה שנחשפת במשרד לרמות קרינה גבוהות.
• לחץ עלי לצאת לסיור עם מסיכה. מסיכה שציינתי בפירוש כי אין לי בה צורך יותר כיון שמצבי השתפר. מסיכה שכיום משמשת אותי רק במקומות מזוהמים במיוחד. מסיכה שהוצגה בפרומו כ"מסיכת חמצן נגד קרינה" - שגיאה המצביעה על אי הבנה ושטחיות (זוהי מסיכת עבודה לסינון גזים וחלקיקים עקב רגישותי לכימיקלים, ללא קשר לקרינה, כפי שהסברתי לצוות).        לצערי, טעיתי והסכמתי לצאת עם המסיכה. טעיתי כי לא הבנתי שהם מכוונים ל"פריק שואו", בעוד אני מבקשת להציג גם את הרגישות לכימיקלים - פגיעה נוירולוגית כתוצאה מחשיפה לחומרים יומיומיים בסביבת הבית ומחוץ לו. הגוף שלי קרס לחלוטין כתוצאה ממפגעים סביבתיים.
• התעלמות מ- 60% מתגובות האנשים שצולמו בקניון הפתוח בזכרון, כולל הילדה המקסימה שכמעט התעלפה, שהבינו כי הם רגישים לקרינה. החיבוק שלה הגיע אחרי שנתתי להן הסבר כיצד למנוע הידרדרות למצב קשה יותר. אזהרה שלו הייתי מקבלת לפני שלוש שנים לא הייתי מגיעה לתוכנית זו, ואף לא צופה בה. הרווח הגדול שלי מהתוכנית הינו שהילדה הנהדרת ואימה הגיבו וביקשו להיות עימי בקשר ולבקר אותי. הן דיווחו שביצעו את השינויים.
• סירוס מספר הרגישים המוכרים. עמיר ציין כי ברשימה שלו (שלו בלבד) קיימים 400 מיילים. אולם קיימים רגישים רבים שאינם מסוגלים להשתמש במחשב. חלקם מקיימים קשר טלפוני, ורבים לא מעונינים בקשר. אולם, רבים יותר אינם יודעים עם מי ואיך ליצור קשר. כמו כן, במספר זה לא נמנו המשפחות בהן זוהו ילדים רבים שסובלים מאז הוכנס וויפיי לבתי הספר. וכל זה כאשר התקשורת שלנו מוגבלת ביותר.

אנחנו קבוצה משכילה מאד, עם נגישות גבוהה למידע, שאינה אופינית לכלל האוכלוסייה. אנחנו בקשר עם המוני רגישים לקרינה בעולם. המוני סובלים. והמונים שמתאבדים בהעדר תוחלת ותקווה. וביקשנו רק ליידע. ליידע כדי שסובלים חסרי מענה יוכלו להיעזר. כדי שרופאים ומטפלים ישמעו על הבעיה וכדי שהציבור ומקבלי ההחלטות יהרהרו בנזקים אפשריים.

לא ביקשנו דבר

לא באנו להוכיח

לא רצינו רחמים

.

איננו מסכנים. אנחנו שורדים נזקים ממפגעים סביבתיים כמו רבים אחרים. ולא, לדעתי הרוב לא יהפכו לרגישים, הרוב ימשיכו לחטוף סרטן, טרשת, פרקינסון, דמנציה מוקדמת, אלצהיימר, אוטיזם ועוד בכמויות מבהילות ובגילאים צעירים יותר ויותר.

הסיבה למחלות ספציפיות היא גנטית. אבל מה שמפעיל או מכבה את הגנים היא הסביבה. לכך קוראים אפיגנטיקה. וזו הסיבה שאותה גנטיקה שהיתה גם בדורות הקודמים מביאה היום לתחלואה רבה ומוקדמת הרבה יותר. אני בריאה, מאד בריאה. לו נולדתי בתקופה אחרת, לא הייתי חושבת כלל על נושאים מסוג זה.

הטכנולוגיה נהדרת, כולנו מתלהבים ממנה (ונהנינו ממנה מאד ולכן נפגענו). איננו חושבים שניתן או שצריך לחזור אחורה. אך אנחנו בטוחים שכדאי להישמר ולנסח כללי זהירות, שיש לבחון בזהירות ולאורך זמן השפעות הדדיות של סוגי קרינה, כימיקלים ועוד מפגעים וטכנולוגיות שאיננו יודעים בדיוק מה יעוללו לנו ולסביבה הטבעית שאנו תלויים בה לקיומנו.

.

למרות סיקור מנכר זה הצטרפו לקבוצות שלנו עשרות רבות של צופים באופן מיידי, ובכל יום מצטרפים נוספים. רבים ביקשו חברות ושלחו מסרים אישיים מחשש הלעג הציבורי. סביר להניח כי סיקור מאוזן היה מעודד הצטרפות של מאות שהיו זוכים להכוונה ראויה. חבל.

.

אציין את העמותה שהקמנו לאחרונה ואת אתר המידע www.ehs.org.il. מדובר במאמץ לא פשוט לאנשים שניידות ומסכי מחשב בעייתיים להם. צעד צעד אנחנו מתקדמים.

.

לצערי, העריכה המגמתית התמקדה בביזארי, במקום לערוך תחקיר ראוי, לראיין מומחים בתחום (ולא, פרופ' פרידמן אינו כזה), להעביר מידע חשוב ולהעלות שאלה אם לא ראוי לבחון ולהיזהר.

כדי למנוע קשיים בלתי נסבלים שעלולים להביא להתאבדויות בקרב קהלים שנגישותם למידע מוגבלת, בנושא מורכב כקרינה שאיננה מוחשית ודורשת מיומנויות קוגניטיביות כדי להגיע לאבחון עצמי, החלטנו להיחשף למרות אי הנוחות האישית.

.

אדגיש שוב שמדובר בתהליך הדרגתי של התפתחות רגישות. וחשיפה גבוהה מעט יותר, או הצטברות, במיוחד על רקע מפגעים סביבתיים נוספים, עלולה לגרום לסבל פיזי קשה. בתחילת הדרך (התחממות, כאב קל שחולף עם תום השימוש, נימול ועוד) יש ללמוד להיזהר. עדיף מלהצטער. תאמינו לי.

מדי יום פונים אלי אנשים עם שלל מחלות סביבתיות. הסבל רב. חיי מכוונים אותי לדרך שלא בחרתי בה. רציתי להתענג על האמנות שלי. אבל נבחרתי, לטענת סביבתי. אני חוקרת, מתבוננת, לומדת, מנסחת, מנסה על עצמי, ומגבשת תיאוריה ודרכי התמודדות. אני בכיוון הנכון. איני יודעת אם ברגישות לקרינה בעולם רווי קרינה תרד הרגישות לחלוטין, אך צמצומה יהווה שיפור ניכר באיכות החיים ומקור לתקווה ולעשייה.

.

.

.

אני מצרפת את פנייתי למערכת של פנים אמיתיות יום לאחר הצילום:

תוספת בעקבות ראיון מצולם לפנים האמיתיות בנושא הרגישות לקרינה - גל וייס

בעקבות:

• 2 מקרי התאבדות בימים האחרונים בקבוצה הרגישים לקרינה בצפון אמריקה (שגם בה אני חברה)
• הצילומים במול זכרון - מפגש עם רגישים לקרינה ברמה הראשונה עם סמרטפון ביד ובכיס וללא מודעות
• התמוטטות של כמה מחברינו הקרובים לאחרונה

אני מבקשת להוסיף מספר הבהרות ותובנות.

בקבוצות בצפון אמריקה, שקיימות שנים רבות וכוללות חברים רבים תוך שיתוף במידע ותמיכה הדדית בהעדר סיוע ממשלתי, ידועים מקרי התאבדות רבים. המודעות לרגישות לכימיקלים החלה שם בשנות ה- 40-50 ורגישות לחשמל ולקרינת RF נוספה בעשורים האחרונים. רבים מהם הפכו הומלסים במנוסה מתמדת ללא יכולת פרנסה וללא תקווה, נדחפים למגורי דחק ביערות ובמערות תוך ניתוק ממשפחותיהם ומהעולם. בקבוצה זו ניכר כי יש רגישים מכלל שכבות האוכלוסייה.

התבוננות בקבוצה שהתגבשה בארץ בשנים האחרונות, מעלה כי חברי הקבוצה מתאפיינים ב: השכלה, יוזמה אישית, יצרנות ויצירתיות, שרדנות וסתגלנות ובמידה רבה גם ברגישות חברתית. מדובר באנשים אינטליגנטיים, בעלי עצמאות מחשבתית וחיפוש בלתי נלאה אחר ידע ופתרונות. תמונה הנקשרת לאיפיונים סוציודמוגרפיים מסוימים ולשליטה באנגלית ובשפות זרות אחרות. תובנה זו, שעלתה בי בעקבות הראיון, העלתה לי את השאלה היכן הרגישים חסרי ההשכלה והנגישות לידע? הם הרי קיימים, כפי שניתן היה לחוש בסיור הקצר בקניון בזכרון, כמו גם מהתגובות שאנו מקבלים בכל המקומות אליהם הגענו במסגרת חיפושי מגורים ברחבי הארץ.

כלומר, באוכלוסייה הרחבה קיימים רבים בדרגות רגישות שונות שאינם מגיעים אלינו ולא מצליחים לקבל מידע רלבנטי. ולפחות אינם בולטים כפעילים בקבוצה, יתכן שחלקם מצטרפים כ"קוראים שותקים" השומרים על אנונימיות בקבוצה ובחיים, מחשש מתגובה חברתית ומשפחתית קשה, ואף מהתנכלות במקומות עבודה. בדומה לרופאים ולמדענים, שמודים בארבע עיניים בבעיה ובנזקים, אך אינם מוכנים לצאת בהצהרות פומביות ולתת אישורים רפואיים ואבחנות מחשש למעמדם המקצועי ולפגיעה בקידומם האישי במערכת הרפואית.

יתכן שבקרב אותם קהלים חסרי נגישות לידע - שניתן לכנותם בשם האופנתי "פריפריה" - קיימים רבים שאינם יודעים מה מענה אותם, שמתיאשים מבדיקות סרק יקרות ומיותרות ומטיפולים שגויים ומיותרים ואף מזיקים, שמביאים לבזבוז ולסבל עקב העדר מודעות במערכת הרפואה. העדר כלים לאבחון עצמי מהווה בעיה גדולה בשלב זה של מודעות ציבורית חסרה.

.

כל הרופאים והמטפלים שפגשתי שמעו על התסמונת ממני. הבודדים שהיו מוכנים ללמוד, גילו כי בקרב מטופליהם עם התסמונות הלא ברורות (כגון פיברומיאלגיה) ומקרי הסרטן, הפרקינסון ואף אוטיזם רבים סובלים מרגישות לקרינה ולכימיקלים. כאשר החלו לבדוק זאת (באמצעות תשאול ומד קרינה) הסתבר כי חלק חשוב בהבראה הינן הנחיות להימנעות מחשיפה למפגעים סביבתיים אלה. אולם אותם מטפלים חוששים לחשוף זאת מחשש מתגובת המערכת בה הם פועלים.

בהתאמה, רוב הרופאים שוללים את הנושא בארוגנטיות ואנחנו נמנעים מלהגיע אליהם. מבחינתי חבל להיחשף לקרינה במשרדיהם ולא לקבל מענה מועיל. העדר אוזן קשבת ואף דחייה ולעג, שרבים מאיתנו נתקלים בהם, לא יסייעו לנו. בעולם המערבי נשמעים כבר קולות אחרים מצד מדענים ורופאים ומתחילים שינוי והכרה בשנים האחרונות.

אי לכך, סביר להניח כי בקרב חסרי המודעות הרבים בארץ יתכן שיש המתאבדים במר ייאושם. זו תגובה מובנת למצב נורא זה, כאשר אין יודעים מה מקור הסבל ובהעדר פתרון ותקווה.

חברי הקבוצה שלנו בעלי השכלה, אך לא ידענו להיזהר כאשר החלו התסמינים הראשונים, בהעדר הנחיות ואזהרות לגבי השימוש בטכנולוגיה המלהיבה שניתנה לנו. רובינו מודעים לבריאות והקפדנו על תזונה ועל פעילות גופנית וקוגניטיבית, אך, לא ידענו שנינזק מהמכשירים שהפכו את חיינו לנוחים, וגם לא מחומרים יומיומיים בסביבת הבית, המשרד והרחוב, ואף לא מהמים ומהמזון ומהאוויר אותם אנו צורכים.

אז איך ישמעו על כך בפריפריה?

היכן הקול של אלה האמורים לשמור עלינו?

.

משרדי הבריאות ואיכות הסביבה מתנהגים כאילו הועסקו על ידי התעשייה המזהמת ובחברות הסלולר וחושפים אותנו לעוד ועוד מפגעים בלי לברר נזקים ובלי לעדכן תקנים מיושנים (שהינם גרועים בהרבה מהמקובל בעולם). בארץ לא בוצע עדכון תקנים בהתאם לממצאים חדשים כבר שנים רבות ולא קיים פיקוח ממשי. במדינות נאורות בודקים ומשנים תקנים בהתאם למחקרים חדשים.

ולסיום, אציין כי התקשורת מתמקדת בהשוואות אינסופיות של מחירי הקוטג' או בסלמונלה, שגורם לשלשול לא נעים אך לא מסוכן, במקום לחשוף את הסכנות האמיתיות שמאיימות על קיומנו העכשווי והעתידי. סיכוני הקרינה המתגברת מסוגים שונים, בנוסף לזיהום סביבתי מתעשייה, מריסוסי חקלאות (באוויר ובמזון), מתחנות כוח פחמיות, ממזון מעובד ומהונדס, מהפלרת מים, מזיהום מי שתייה ועוד. מדובר בניסוי בבני אדם ללא בדיקת הנזק המצטבר המשולב. ומה יגידו לנו בעוד 50 שנה? אופס טעינו..?

וניקח לדוגמה את העישון שהומלץ משך שנים לחולי ריאות כתרופה ולקח 50 שנות הכחשה ומאבק עד שהוכרו הנזקים. עופרת נאסרה לשימוש רק בשנות ה-80 (והיתה בדלק, בצבעים, בצעצועים, בצנרת מים ועוד) למרות שכבר הרומאים ידעו כי מדובר במתכת רעילה במיוחד בכל כמות (אין כמות מותרת בגוף האדם ולרובינו יש עופרת שהצטברה ברקמות העמוקות).

אני מקווה שקולנו ישמע כאזהרה כי האחראים לבריאותנו לא מגינים עלינו.

                                                                                    בברכה,

                                                                       

כמה מילים על חרדה

לאור פניות ההולכות ומתרבות מדי יום (אתמול 3 חדשות), מצד סובלים וסובלות ממחלות סביבתיות קשות. שמאובחנות לרוב בשמות הלא-אומרים-כלום "פיברומיאלגיה" ו"הפרעות חרדה".. החלטתי לרכז מה שאני עונה (אחרי שאני מקשיבה לקשיים ולניסיונות.. פסיכולוגית או לא).
מנת היום.. חרדה, בעקבות פנייה מחברה שהחרדות שלה מתגברות שוב, אחרי החלמה יפה של כמה שנים - בגלל לחצים חיצוניים
.

אציין כי מאז ריפאתי את עצמי (לחלוטין) מקריסת מערכות לפני שני עשורים.. סייעתי לרבות ולרבים להחלים. לאלה שהופנו ע"י רופאים שחשו שאין ביכולתם לסייע והכירו אותי כ"נס רפואי". לאלה שהיו מוכנים לשינוי ולמחויבות לדרך חדשה, למסע גילוי עצמי ולפיתוח הקשבה פנימית.

זה לא קל אך זו הדרך. וזה עובד.

(זה נכון גם ברגישות לקרינה ולכימיקלים. יתכן שלא ניתן להגיע לריפוי מלא, איני יודעת וקיימים ויכוחים רבים בנושא, אך להערכתי ניתן להגיע להפחתת הרגישות והגברת התפקוד)

.
ו.. חשוב לסייג - רגישות לקרינה (ולכימיקלים) אינה חרדה !!!
רגישות לקרינה נובעת לחלוטין מנזק ביולוגי ממשי !! וכך גם רגישות לכימיקלים והצטברות מתכות כבדות ברקמות העמוקות בגוף.
אולם חלק מהחמרת הסימפטומים בשלבי הרגישות המתקדמים כרוכה גם בשיבוש נוירולוגי ובחלק מהמקרים (לא אצל כולם) חרדה יכולה להתפתח כתוצאה מהפגיעה מחשיפות למפגעים בסביבה. החרדה הינה תגובה למצב.
חרדה גם עלולה להגביר את התסמונת (אישית, אני נמנעת מלהתיחס לאנטנות כדי להימנע מחרדות.. פיתחתי אדישות לנושא)
.
אז.. חרדה.. ..יאללה
תחושת חרדה מיועדת להגן עלינו מפני איום, אמיתי או מדומין.
די במחשבה, מודעת או לא-מודעת, כדי שהגנה זו תתחיל לפעול.
חרדה מסייעת לזהות איום ולגייס כוחות כדי להתמודד עימו בתהליך מורכב:
- קוגנטיבית, יש התמקדות בגורם מאיים וניתוח אפשרויות וסכנות שהוא מציב.
- הגוף יכול לגיב בדופק מהיר, בנשימה שטחית, בעלייה בחום הגוף, בכיווץ שרירים ועוד.
בזמן התקף חרדה, קיים דחף לפעול בדרך שתפסיק את הגורם המאיים - תקיפה או בריחה. כאשר אין ברירה וחייבים להישאר במקום, יש המפתחים רעידות או טיקים עצבניים.
לרוב, הגנה זו מסייעת לנו, אך לעתים היא מופעלת בזמנים לא מתאימים. בדומה לאזעקת רכב באמצע הלילה שהופעלה על ידי חתול, לעתים מפורשים אירועים תמימים כמאיימים, למרות שאינם כאלה. והאזעקה הטבעית בגופינו מתחילה לצרוח.
.
מערכת האזעקה של הגוף מופעלת כשגורם חיצוני נתפס כמאיים. אך לעיתים המתח במערכת האזעקה עצמה, הוא הגורם המאיים. התקפי פאניקה מאופיינים בפחד בעקבות פעילות מערכת האזעקה של הגוף, והדאגה העיקרית היא שתחושות אלו לא ייפסקו ויחזרו על עצמן. יש החשים כי תגובות החרדה תוקפות אותם ללא היגיון וללא שליטה, ועלולים לפרש אותן בקיצוניות ("אני משתגעת", "אני הולך למות", "אני לא שולטת בעצמי").
.
הסברים להתקפי החרדה:
1- הסבר גנטי – במחקרים נמצא כי למחצית מהסובלים מהפרעות פאניקה יש קרובי משפחה שסובלים או סבלו אף הם. כאשר יש קרובים מדרגה ראשונה הסובלים מהפרעת פאניקה יש סיכוי גבוה פי חמישה לסבול מהפרעה דומה, בהשוואה לאנשים ללא רקע משפחתי כזה.
2- הסבר ביולוגי – עלייה או ירידה ברמות של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) במוח עלולות להשפיע על הופעת התקפי פאניקה. תרופות שהעלו זמינות של נוירוטרנסמיטורים מסוימים במוח הביאו להפחתת התקפי הפאניקה. ולהפך, תרופות שצמצמו את זמינותם במוח הגבירו את התקפי הפאניקה. הנוירוטרנסמיטורים שנמצאו כקשורים להתקפי פאניקה: נורופנפרין, סרוטונין וגאבא.
3- הסבר פסיכולוגי – התקפי פאניקה מתרחשים כשמתיחסים לתחושות הגופניות כמסוכנות ומפרשים אותן כמשהו שעלול להביא לקטסטרופה. פירוש הגורם להחמרת הסימפטומים הגופניים שמתפרשים כמובילים לאסון בוודאות ובעוצמה גבוהה יותר ויותר. זהו מעגל תפיסתי-מוחי משובש ההולך ומתחזק ומוביל להתפרצות התקף פאניקה. הסבר זה נבחן והוכח בקרב בני אדם ובעלי חיים, ומשמש בסיס לטיפולים יעילים להתקפי פאניקה.
.
דרכים להתמודדות עם התקף חרדה:
1. - הבנת החרדה – התקפי פאניקה מפחידים מאד ומלווים תחושות לא נעימות וחוסר נוחות, אך אינם מסוכנים ואינם מעידים על "שיגעון" או "איבוד שליטה".
2. - תיקון פרשנות שגויה – קיימת נטייה אוטומטית (של הגוף ברמה הלא מודעת) לפירוש כל עלייה בקצב הלב כסימן לסכנה. פרשנות זו היא חלק מהגורמים המגבירים את התקף הפאניקה הבא. חשוב להגדיר את תחושותינו הגופניות בהתאמה לנסיבות ובהסברים מתאימים ("הדופק עלה כי הלכתי מהר", "אני מרגישה את פעימות הלב כי אני מתרגשת כעת", "אני חש דפיקות לב חזקות כי אני מתמקד בהן") ולהיחלץ ממעגל הפאניקה.
3. - הימנעות מעישון ומקפה – חומרים מעוררים כטבק וקפה, ותרופות מעוררות, עלולים להגדיל את הסיכויים להתקף פאניקה בקרב אנשים עם רגישות יתר.
4. - פעילות גופנית קבועה – התעמלות מרגיעה את הגוף. פריקת הלחץ, התידדות עם תנועות הגוף ושליטה בהן יעזרו להתמודד עם התקפי פאניקה ולהפחית אותם. זה לא מיידי - התמדה נדרשת בכל מפעולה. כדאי לבחור בפעילות מהנה ולהרבות בה.
5. - טכניקות הרגעה – לתגובות הגוף חלק מרכזי בהתקפי הפאניקה, וטכניקות להרפיית שרירים (שיטת ג'ייקובסון ועוד) או תרגילי נשימה מהסרעפת יסייעו בהתמודדות עם ההתקף. הרפיה עוזרת להשיג תחושת שליטה על התגובות הגופניות המלוות להתקף פאניקה.
6. - להביט לפאניקה בעיניים – הרצון הראשוני הוא לברוח מהמצב בו התרחש התקף הפאניקה ולהימנע ממנו, אך חשוב להישאר בסיטואציה ולהתמודד. בריחה עלולה להגביר תגובת פאניקה ולהרחיבה למצבים נוספים.
7. - טיפול פסיכולוגי – קיימות דרכי טיפול יעילות לטיפול בהפרעות חרדה ופאניקה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) כולל אלמנטים של העברת מידע פסיכולוגי, הבנייה מחשבתית וניהול תגובות חרדה על ידי אימון וחשיפה הדרגתית. בטיפול פסיכולוגי ניתן להשתמש גם בטכניקות משלימות כמו דמיון מודרך, היפנותרפיה וביו-פידבק.
8. - טיפול תרופתי – קיימים טיפולים תרופתיים שנמצאו במקרים מסוימים כיעילים להפחתת התקפי חרדה ופאניקה (( SSRI, SNRI, MAOI. אישית, אני ממליצה על מיצוי כל הדרכים הטבעיות ושינוי התנהגותי לפני פנייה לפתרון כימי, אולם קיימים מקרים בהם לא מושג שיפור ויש צורך בטיפול תרופתי להשגת הקלה.
.
אני בעד חיווט מוחי מחדש - זו הדרך להפסקת המעגל המשתבש ומחזק את עצמו במוח - הקשרים ההולכים ומתחזקים עם העיסוק בסימפטומים, באופן מודע ולא מודע
.
במייל קודם ראשוני עניתי לחברתי:
הגופנפש שלנו מאד מורכב
את שברירית יותר מאז חלית.. רגישות לגורמים שונים. כל דבר דורש הסתגלות עדינה ו.. פרופרציות ופרספקוטיבה.. אחרי נפילות יש התרוממות ושיקום.. לא להיבהל, לנקוט פעולה להתגברות
כבר עשית את זה ותוכלי לעשות שוב
רק אל תיבהלי
.
הגיל חושף אותנו בגלל הצטברות החשיפות המזיקות.. אנחנו חיים בתקופה גרועה אז זה כביכול נפש אבל זה מאד גוף, מעורב

הסיום של הלימודים שהיו לך מקור הנאה ומסגרת הכניסו שינוי ושינוי זה סוג של סטרס והסתגלות

והעבודה החדשה היא לא ידוע שעליך להתמודד עימו, ויהיה עליך להתמודד עד ההסתגלות
אז זה מכניס חששות ולחץ.. לכן עליך להוריד את רמת הסטרס.. תרגילי נשימה, מדיטציה והרבה פעילות גופנית רגועה ומהנה.. עדינה מאד, מנחמת.. הגוף ירגיע את החרדות הללו
האדמה והשמש.. הטבע כמה שיותר
.
קינחתי ב.. תקראי בזמנך, בלי לחץ.. לאט לאט
.
חיבוק גדול לכל הסובלות והסובלים באשר הם

ספטמבר 2013 - הסיוט מתחיל

9 שעות סיעור מוחות יצירתי שהנחיתי בהנהלת תאגיד מוביל ומכובד, תחת משבי מזגן צוננים בחיוך ובבגד קל מדי, הסתיימו בכאב גרון קל ובאף לח. 
שעתיים וארוחה אחרי כן כבר ניתחתי את מהלך האירוע ותוצריו, כדי לעמוד בלוח הזמנים של מחלקות השיווק והפיתוח העסקי. 
מלבד גיחות שוטפות למקרר לא קמתי מהכסא, ממוקדת כדרכי בפרויקט. כל פרויקט. 
כששמעתי את אימי מדדה אל השירותים במסלול הלילי של מחצית החיים הכבדה, כחלחלות הבוקר כבר הסתננה דרך חרכי התריס. כאב הגרון ניסה להשתחרר בשיעול קל והנזלת המיימית התמצקה באפי. אוי כמה אני שונאת אף סתום, חרחרתי בפה יבש והתרוממתי באנחה. חליטת ג'ינג'ר וויטמין C. וכדאי לישון קצת לפני שאזנק לרחובות העיר שאינה מפסיקה בצעידה מהירה לצידה השני כמדי בוקר. 
בקרים בהם נחפזתי לבנות בעשר אצבעות את פנים הדירות שעיצבתי בפרויקט שימור יפיפיה. 
.
פרויקט השימור של הבנין המדהים והמוזנח בו התגוררתי היה מרכז חיי. פרויקט שיזמתי וקידמתי שני עשורים ומחצה וכשהתקרב לסיומו שקעתי באמנות מיחזור מלהיבה, שאיטיותה דחתה מימוש רווחים ועלתה לי כספים רבים.

כולם ניסו להסביר לי שאני פסיכולוגית וחוקרת במשרה מלאה פלוס ולא בנאית, ושמדובר בהתאבדות על תחביב יקר ומנוגד לכל היגיון כלכלי. לשווא. 
נהניתי מכל רגע. 
והפסדתי מאות אלפים וזמן יקר. 
לעבוד קשה ולחסוך אגורה לאגורה איפיינו את חיי מאז ומתמיד.
בהשקעות, בעסקים ובכסף לא הצלחתי להתענין.

.

בעיניים טרוטות נכנסתי לשירותים מהם הגיחה אימי. נטולת חוש ריח, מילאתי את הריאות בשפע רסיסי מבשם אוויר צורב בטעם לבנדר. ריאותי התכווצו בצרחה רמה. גופי התקפל ורגלי נחלשו. כאבים בעוצמה ובגוון שמעולם לא חוויתי הגיעו לפינות שלא הכרתי בגופי, בראשי. 

התישבתי על הרצפה, בניסיון לגמוע כמויות אוויר רחבות. האוויר התקשה להיכנס. סירב להקל.

גררתי את עצמי אל הספה בשקט. זמן ממושך התארחתי בבית הורי כיון שהלופט שלי נפגע בתוספת הבנייה ולא התאים למגורים. ללופט שמשך שלושים שנים פיסלתי ושיניתי שוב ושוב כל פינה וכל פרט בו בעמלנות דקדקנית, אגיע לאחר שאסיים ללקק את הפנטהאוזים. אינפנטיליות והעדר כל פרקטיות כבר אמרתי..?

התרסקתי על הספה באפיסת כוחות

.

שבועיים עברו ללא הקלה. הרגשתי שסוף העולם הגיע. וקיוויתי שלפחות סוף חיי. מעולם לא חליתי בעוצמה מטלטלת כל כך. כל מערכות גופי פרצו במחול שדים, שלשלתי מים דלוחים, ולא יכלתי להפעיל כל חשיבה. דרכי הנשימה בערו, והלב ניסה לפרוץ את מחסום הצלעות, 

ידי ורגלי רעדו.
.

אבי (הרופא) דרש לפנות למיון. 
סירבתי.  
אפילו כשהגעתי לקריסת מערכות חלקית עקב פיברומיאלגיה קשה 15 שנים קודם לכן לא הרגשתי כאב בעוצמה כזו. באותה תקופה איבדתי את אמוני ברופאים שהעבירו אותי ממחלקה למחלקה בבילינסון, דירדרו את מצבי באינספור בדיקות לא רלבנטיות. ולעגו ל"שטויות" לגבי "מחלת היאפים".. כשהיססתי לשאול אם יתכן שמדובר בבעיה מערכתית אחת שמסבירה את שלל הסימפטומים ואת קריסת רוב מערכות הגוף - פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית. (אבחנה שהגעתי אליה על סמך קריאה וחקירה באינטרנט שהיה בימיו הראשונים). 
קיתונות של לעג והתנשאות מדיצינלית נפוצה. היום יש בבתי החולים מחלקות מפוארות לטיפול בהמוני הסובלים מהבעיות ה"לא מובנות" הללו. חיפושי תרופות ואינספור טיפולים, ואפילו הכרה בביטוח לאומי וקצבאות. אז הייתי סתם "פסיכית" נפוצה. והוגדרתי כהיפוכונדרית, פסיכוסומטית, עצלנית, לא נשואה.. ושאר כינויי חיבה. אך גם היום עדיין מדובר בסל אשפה אבחנתי "לכל מה שאין לו דיאגנוזה". וכרגיל ברפואה מנסים לדכא סימפטומים במקום לזהות את הגורם. 
ואין באמת הבנה כי אלו בעיות העולם המודרני וכי הסביבה גורמת להן.
גם לי לקח זמן רב להבין זאת. לכולנו.
אך כשאמרו הרופאים שאני נגמרת ואין להם מושג ממה, וכששוחררתי ללא ממצאים ואבחנה מאישפוז עם דימום מסיבי מהמעיים, נפרדתי מהם. בחשש. בייאוש.
ובייאוש מלא תקווה התחלתי לחפש דרך חדשה.
בעזרת תזונה אורגנית מוקפדת, יוגה וביו-רזוננס שיקמתי את עצמי. 
לאחר חצי שנה חזרתי לעבוד חלקית. 
ואחרי חמש שנים חזרתי לבריאות ולתפקוד מלאים.
.
רופאים פגשתי מאז רק בנסיבות חברתיות.
.
נחזור להרעלת מטהר האוויר בריח לבנדר. 
שבועיים חלפו ועדיין הצלחתי להישאר על רגלי רק דקות ספורות. 
מה יהיה? התופת לא תסתיים? שאיפה רעילה אחת והפיברומיאלגיה חוזרת? והרי אני מקפידה כל כך על תזונה ופעילות גופנית, הולכת ברגל 16 ק"מ מדי יום, מצפון תל אביב ליפו, ובחזרה. 

.

רועדת מאשמה התרוצצה אימי סביבי עם כוסות תה ומזונות מרוסקים כדי להקל על מערכת העיכול הרועמת בתוכי. כמה פעמים אמרתי לך לזרוק את הרעל הזה, צרחתי, כשהניחה לידי קערה ירוקה. ולמה את מרססת ככה את השירותים, מה זו הכמות הזו, לאן את חושבת שזה ילך כשאין חלון? שאגו בי כוחות שרק זעם ואימה יכולים לגייס.

אבל זה מטהר אוויר אקולוגי נטול גז, רעדה אלי מילים של עלוני פרסום.

זה לא מטהר כלום, זה רק מוסיף עוד רעל לאוויר, זה רק ריח, צרחתי, ואת הרעלת אותי, אני גוססת, ואני צריכה לעבוד, הפכו הצרחות ליבבות, בלי לשער כמה רעלים יהיה עלינו עוד לנקות מחיינו בחודשים הבאים, וכמה יהיה זה מעבר להבנתה בגילה המתקדם, אחרי שנים של שטיפת מוח שיווקית. 

ובלי לשער כמה רחוק יהיה עלי ללכת מעבר לתזונה הטבעונית-אורגנית שהקפדתי עליה שנים רבות. 

שבועיים וחצי חלפו בטרם הצלחתי לחזור חיוורת, כחושה וחלשה לתפקוד איטי כמעצבת-אמנית מיחזור בבקרים וכחוקרת-יועצת מומחית לניתוח התנהגות בלילות. לילות שנועדו לממן את האמנות ואת היצירה הידנית שלי ואת עלויות המיחזור.

.
עם העשייה פרח האירוע מזכרוני

עד שהבחנתי חודשים מאוחר יותר כי ריחות העולם הפכו תוקפניים יותר וכי כוחותי לא חזרו אלי במלואם

מילים בבקבוק - EI נחשף

EI נשמע כמו משהו ששפילברג יכל לעשות ממנו סרט.. כמעט, אבל לא.
EI הוא שם שיר של ראפר שאני לא ממש מכירה - איזה נלי אחד, לא חשוב
EI הוא קיצור ל"חינוך ומידע" בבניית תוכניות טלוויזיה לילדים.
ויש עוד EI
EI שלהם

אבל

EI שלי זו מחלה, מחלה קשה ומגבילה שמתחוללת רק בסביבות שיד אדם נגעה בהן.
EI זה הקוד לקטגוריה חדשה של קשיים שהביא העולם המודרני המתועש לתושביו.
EI אומר - מחלות סביבתיות
והן מתרבות המחלות.
וקשה, קשה לזהות ולהבין אותן
ואין, אין בנמצא רופאים ומטפלים ששמעו או מכירים.. הבודדים בארץ ששמעו .. שמעו ממני כשהביעו נכונות להאזין, להאמין. רובם לא.
.
EI היקר שלי החל בספטמבר 2013.
EI היקר שלי הביא אותי לצבור מילים על דפי מחברת בצינוק.
'הצינוק' הוא שם החיבה של החדר הממוגן בו התחבאתי כשהצלחתי לזהות מה מענה את גופי וגוזל את חיי באיזורים מסוימים, בעוד במקומות אחרים אני בריאה וחיונית.
EI גרם לי להימנע ממגע עם העולם ולחיי בידוד נקיים מכל כימיקל מתועש וללא טכנולוגיות תקשורת אלחוטיות וללא חשמל כדי להרגיע את גופי. בתקווה שיבוא יום ואוכל להעלות מילים רועדות אלו על מסך.
.
כמעט שלוש שנים אחרי תחילת הסיוט הגעתי למצב בו אני יכולה להקליד מילים (במרחק גדול מהמחשב ומהמסך) בחיבור קווי, ותוך הגבלת שעות.. כדי לשלוח מסר בבקבוק וירטואלי אל העולם ולשתף
להזהיר
ולסייע למי שנמצא כבר במסלול הכאב והסבל
.
EI היה שיעור יקר וחשוב עבורי, ועודנו בכל רגע ורגע, ויהיה כך עד סוף חיי
EI הוא במידה רבה גם עונש כבד ויקר על לא עוול בכפי. עונש על שנולדתי מאוחר מדי. לו נולדתי מאתיים שנים קודם הייתי בריאה לחלוטין
EI היקר שלי הוא צער שלא נולדתי ציידת לקטת לפני 30,000 שנים
EI יקר גם, מאד יקר, מאד מאד יקר. כשהוא משתלט אובדת יכולת הפרנסה והחיים הופכים תלויי פתרונות יקרים בצורה בלתי רגילה. טכנולוגיה יקרה המפותחת לפתרון הצרות שגרמה טכנולוגיה קודמת. כך מתנהל עולמנו.
ואין הכרה ואין תמיכה ואין עזרה מאף גורם
EI הוא סיפורם של ההומלסים החדשים, כמוני, שנאלצים לברוח מבתיהם היפים וממשרותיהם המכובדות ומחייהם ולחפש מקום בו יוכלו לשרוד, לבד, ללא פרנסה, ללא תקווה. רבים לא שורדים. רבים, רבים מדי מתאבדים.
.
EI
ENVIRONMENTAL ILLNESS
מסע הישרדות
.