כמה מילים על חרדה

לאור פניות ההולכות ומתרבות מדי יום (אתמול 3 חדשות), מצד סובלים וסובלות ממחלות סביבתיות קשות. שמאובחנות לרוב בשמות הלא-אומרים-כלום "פיברומיאלגיה" ו"הפרעות חרדה".. החלטתי לרכז מה שאני עונה (אחרי שאני מקשיבה לקשיים ולניסיונות.. פסיכולוגית או לא).
מנת היום.. חרדה, בעקבות פנייה מחברה שהחרדות שלה מתגברות שוב, אחרי החלמה יפה של כמה שנים - בגלל לחצים חיצוניים
.

אציין כי מאז ריפאתי את עצמי (לחלוטין) מקריסת מערכות לפני שני עשורים.. סייעתי לרבות ולרבים להחלים. לאלה שהופנו ע"י רופאים שחשו שאין ביכולתם לסייע והכירו אותי כ"נס רפואי". לאלה שהיו מוכנים לשינוי ולמחויבות לדרך חדשה, למסע גילוי עצמי ולפיתוח הקשבה פנימית.

זה לא קל אך זו הדרך. וזה עובד.

(זה נכון גם ברגישות לקרינה ולכימיקלים. יתכן שלא ניתן להגיע לריפוי מלא, איני יודעת וקיימים ויכוחים רבים בנושא, אך להערכתי ניתן להגיע להפחתת הרגישות והגברת התפקוד)

.
ו.. חשוב לסייג - רגישות לקרינה (ולכימיקלים) אינה חרדה !!!
רגישות לקרינה נובעת לחלוטין מנזק ביולוגי ממשי !! וכך גם רגישות לכימיקלים והצטברות מתכות כבדות ברקמות העמוקות בגוף.
אולם חלק מהחמרת הסימפטומים בשלבי הרגישות המתקדמים כרוכה גם בשיבוש נוירולוגי ובחלק מהמקרים (לא אצל כולם) חרדה יכולה להתפתח כתוצאה מהפגיעה מחשיפות למפגעים בסביבה. החרדה הינה תגובה למצב.
חרדה גם עלולה להגביר את התסמונת (אישית, אני נמנעת מלהתיחס לאנטנות כדי להימנע מחרדות.. פיתחתי אדישות לנושא)
.
אז.. חרדה.. ..יאללה
תחושת חרדה מיועדת להגן עלינו מפני איום, אמיתי או מדומין.
די במחשבה, מודעת או לא-מודעת, כדי שהגנה זו תתחיל לפעול.
חרדה מסייעת לזהות איום ולגייס כוחות כדי להתמודד עימו בתהליך מורכב:
- קוגנטיבית, יש התמקדות בגורם מאיים וניתוח אפשרויות וסכנות שהוא מציב.
- הגוף יכול לגיב בדופק מהיר, בנשימה שטחית, בעלייה בחום הגוף, בכיווץ שרירים ועוד.
בזמן התקף חרדה, קיים דחף לפעול בדרך שתפסיק את הגורם המאיים - תקיפה או בריחה. כאשר אין ברירה וחייבים להישאר במקום, יש המפתחים רעידות או טיקים עצבניים.
לרוב, הגנה זו מסייעת לנו, אך לעתים היא מופעלת בזמנים לא מתאימים. בדומה לאזעקת רכב באמצע הלילה שהופעלה על ידי חתול, לעתים מפורשים אירועים תמימים כמאיימים, למרות שאינם כאלה. והאזעקה הטבעית בגופינו מתחילה לצרוח.
.
מערכת האזעקה של הגוף מופעלת כשגורם חיצוני נתפס כמאיים. אך לעיתים המתח במערכת האזעקה עצמה, הוא הגורם המאיים. התקפי פאניקה מאופיינים בפחד בעקבות פעילות מערכת האזעקה של הגוף, והדאגה העיקרית היא שתחושות אלו לא ייפסקו ויחזרו על עצמן. יש החשים כי תגובות החרדה תוקפות אותם ללא היגיון וללא שליטה, ועלולים לפרש אותן בקיצוניות ("אני משתגעת", "אני הולך למות", "אני לא שולטת בעצמי").
.
הסברים להתקפי החרדה:
1- הסבר גנטי – במחקרים נמצא כי למחצית מהסובלים מהפרעות פאניקה יש קרובי משפחה שסובלים או סבלו אף הם. כאשר יש קרובים מדרגה ראשונה הסובלים מהפרעת פאניקה יש סיכוי גבוה פי חמישה לסבול מהפרעה דומה, בהשוואה לאנשים ללא רקע משפחתי כזה.
2- הסבר ביולוגי – עלייה או ירידה ברמות של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) במוח עלולות להשפיע על הופעת התקפי פאניקה. תרופות שהעלו זמינות של נוירוטרנסמיטורים מסוימים במוח הביאו להפחתת התקפי הפאניקה. ולהפך, תרופות שצמצמו את זמינותם במוח הגבירו את התקפי הפאניקה. הנוירוטרנסמיטורים שנמצאו כקשורים להתקפי פאניקה: נורופנפרין, סרוטונין וגאבא.
3- הסבר פסיכולוגי – התקפי פאניקה מתרחשים כשמתיחסים לתחושות הגופניות כמסוכנות ומפרשים אותן כמשהו שעלול להביא לקטסטרופה. פירוש הגורם להחמרת הסימפטומים הגופניים שמתפרשים כמובילים לאסון בוודאות ובעוצמה גבוהה יותר ויותר. זהו מעגל תפיסתי-מוחי משובש ההולך ומתחזק ומוביל להתפרצות התקף פאניקה. הסבר זה נבחן והוכח בקרב בני אדם ובעלי חיים, ומשמש בסיס לטיפולים יעילים להתקפי פאניקה.
.
דרכים להתמודדות עם התקף חרדה:
1. - הבנת החרדה – התקפי פאניקה מפחידים מאד ומלווים תחושות לא נעימות וחוסר נוחות, אך אינם מסוכנים ואינם מעידים על "שיגעון" או "איבוד שליטה".
2. - תיקון פרשנות שגויה – קיימת נטייה אוטומטית (של הגוף ברמה הלא מודעת) לפירוש כל עלייה בקצב הלב כסימן לסכנה. פרשנות זו היא חלק מהגורמים המגבירים את התקף הפאניקה הבא. חשוב להגדיר את תחושותינו הגופניות בהתאמה לנסיבות ובהסברים מתאימים ("הדופק עלה כי הלכתי מהר", "אני מרגישה את פעימות הלב כי אני מתרגשת כעת", "אני חש דפיקות לב חזקות כי אני מתמקד בהן") ולהיחלץ ממעגל הפאניקה.
3. - הימנעות מעישון ומקפה – חומרים מעוררים כטבק וקפה, ותרופות מעוררות, עלולים להגדיל את הסיכויים להתקף פאניקה בקרב אנשים עם רגישות יתר.
4. - פעילות גופנית קבועה – התעמלות מרגיעה את הגוף. פריקת הלחץ, התידדות עם תנועות הגוף ושליטה בהן יעזרו להתמודד עם התקפי פאניקה ולהפחית אותם. זה לא מיידי - התמדה נדרשת בכל מפעולה. כדאי לבחור בפעילות מהנה ולהרבות בה.
5. - טכניקות הרגעה – לתגובות הגוף חלק מרכזי בהתקפי הפאניקה, וטכניקות להרפיית שרירים (שיטת ג'ייקובסון ועוד) או תרגילי נשימה מהסרעפת יסייעו בהתמודדות עם ההתקף. הרפיה עוזרת להשיג תחושת שליטה על התגובות הגופניות המלוות להתקף פאניקה.
6. - להביט לפאניקה בעיניים – הרצון הראשוני הוא לברוח מהמצב בו התרחש התקף הפאניקה ולהימנע ממנו, אך חשוב להישאר בסיטואציה ולהתמודד. בריחה עלולה להגביר תגובת פאניקה ולהרחיבה למצבים נוספים.
7. - טיפול פסיכולוגי – קיימות דרכי טיפול יעילות לטיפול בהפרעות חרדה ופאניקה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) כולל אלמנטים של העברת מידע פסיכולוגי, הבנייה מחשבתית וניהול תגובות חרדה על ידי אימון וחשיפה הדרגתית. בטיפול פסיכולוגי ניתן להשתמש גם בטכניקות משלימות כמו דמיון מודרך, היפנותרפיה וביו-פידבק.
8. - טיפול תרופתי – קיימים טיפולים תרופתיים שנמצאו במקרים מסוימים כיעילים להפחתת התקפי חרדה ופאניקה (( SSRI, SNRI, MAOI. אישית, אני ממליצה על מיצוי כל הדרכים הטבעיות ושינוי התנהגותי לפני פנייה לפתרון כימי, אולם קיימים מקרים בהם לא מושג שיפור ויש צורך בטיפול תרופתי להשגת הקלה.
.
אני בעד חיווט מוחי מחדש - זו הדרך להפסקת המעגל המשתבש ומחזק את עצמו במוח - הקשרים ההולכים ומתחזקים עם העיסוק בסימפטומים, באופן מודע ולא מודע
.
במייל קודם ראשוני עניתי לחברתי:
הגופנפש שלנו מאד מורכב
את שברירית יותר מאז חלית.. רגישות לגורמים שונים. כל דבר דורש הסתגלות עדינה ו.. פרופרציות ופרספקוטיבה.. אחרי נפילות יש התרוממות ושיקום.. לא להיבהל, לנקוט פעולה להתגברות
כבר עשית את זה ותוכלי לעשות שוב
רק אל תיבהלי
.
הגיל חושף אותנו בגלל הצטברות החשיפות המזיקות.. אנחנו חיים בתקופה גרועה אז זה כביכול נפש אבל זה מאד גוף, מעורב

הסיום של הלימודים שהיו לך מקור הנאה ומסגרת הכניסו שינוי ושינוי זה סוג של סטרס והסתגלות

והעבודה החדשה היא לא ידוע שעליך להתמודד עימו, ויהיה עליך להתמודד עד ההסתגלות
אז זה מכניס חששות ולחץ.. לכן עליך להוריד את רמת הסטרס.. תרגילי נשימה, מדיטציה והרבה פעילות גופנית רגועה ומהנה.. עדינה מאד, מנחמת.. הגוף ירגיע את החרדות הללו
האדמה והשמש.. הטבע כמה שיותר
.
קינחתי ב.. תקראי בזמנך, בלי לחץ.. לאט לאט
.
חיבוק גדול לכל הסובלות והסובלים באשר הם