ספטמבר 2013 - הסיוט מתחיל

9 שעות סיעור מוחות יצירתי שהנחיתי בהנהלת תאגיד מוביל ומכובד, תחת משבי מזגן צוננים בחיוך ובבגד קל מדי, הסתיימו בכאב גרון קל ובאף לח. 
שעתיים וארוחה אחרי כן כבר ניתחתי את מהלך האירוע ותוצריו, כדי לעמוד בלוח הזמנים של מחלקות השיווק והפיתוח העסקי. 
מלבד גיחות שוטפות למקרר לא קמתי מהכסא, ממוקדת כדרכי בפרויקט. כל פרויקט. 
כששמעתי את אימי מדדה אל השירותים במסלול הלילי של מחצית החיים הכבדה, כחלחלות הבוקר כבר הסתננה דרך חרכי התריס. כאב הגרון ניסה להשתחרר בשיעול קל והנזלת המיימית התמצקה באפי. אוי כמה אני שונאת אף סתום, חרחרתי בפה יבש והתרוממתי באנחה. חליטת ג'ינג'ר וויטמין C. וכדאי לישון קצת לפני שאזנק לרחובות העיר שאינה מפסיקה בצעידה מהירה לצידה השני כמדי בוקר. 
בקרים בהם נחפזתי לבנות בעשר אצבעות את פנים הדירות שעיצבתי בפרויקט שימור יפיפיה. 
.
פרויקט השימור של הבנין המדהים והמוזנח בו התגוררתי היה מרכז חיי. פרויקט שיזמתי וקידמתי שני עשורים ומחצה וכשהתקרב לסיומו שקעתי באמנות מיחזור מלהיבה, שאיטיותה דחתה מימוש רווחים ועלתה לי כספים רבים.

כולם ניסו להסביר לי שאני פסיכולוגית וחוקרת במשרה מלאה פלוס ולא בנאית, ושמדובר בהתאבדות על תחביב יקר ומנוגד לכל היגיון כלכלי. לשווא. 
נהניתי מכל רגע. 
והפסדתי מאות אלפים וזמן יקר. 
לעבוד קשה ולחסוך אגורה לאגורה איפיינו את חיי מאז ומתמיד.
בהשקעות, בעסקים ובכסף לא הצלחתי להתענין.

.

בעיניים טרוטות נכנסתי לשירותים מהם הגיחה אימי. נטולת חוש ריח, מילאתי את הריאות בשפע רסיסי מבשם אוויר צורב בטעם לבנדר. ריאותי התכווצו בצרחה רמה. גופי התקפל ורגלי נחלשו. כאבים בעוצמה ובגוון שמעולם לא חוויתי הגיעו לפינות שלא הכרתי בגופי, בראשי. 

התישבתי על הרצפה, בניסיון לגמוע כמויות אוויר רחבות. האוויר התקשה להיכנס. סירב להקל.

גררתי את עצמי אל הספה בשקט. זמן ממושך התארחתי בבית הורי כיון שהלופט שלי נפגע בתוספת הבנייה ולא התאים למגורים. ללופט שמשך שלושים שנים פיסלתי ושיניתי שוב ושוב כל פינה וכל פרט בו בעמלנות דקדקנית, אגיע לאחר שאסיים ללקק את הפנטהאוזים. אינפנטיליות והעדר כל פרקטיות כבר אמרתי..?

התרסקתי על הספה באפיסת כוחות

.

שבועיים עברו ללא הקלה. הרגשתי שסוף העולם הגיע. וקיוויתי שלפחות סוף חיי. מעולם לא חליתי בעוצמה מטלטלת כל כך. כל מערכות גופי פרצו במחול שדים, שלשלתי מים דלוחים, ולא יכלתי להפעיל כל חשיבה. דרכי הנשימה בערו, והלב ניסה לפרוץ את מחסום הצלעות, 

ידי ורגלי רעדו.
.

אבי (הרופא) דרש לפנות למיון. 
סירבתי.  
אפילו כשהגעתי לקריסת מערכות חלקית עקב פיברומיאלגיה קשה 15 שנים קודם לכן לא הרגשתי כאב בעוצמה כזו. באותה תקופה איבדתי את אמוני ברופאים שהעבירו אותי ממחלקה למחלקה בבילינסון, דירדרו את מצבי באינספור בדיקות לא רלבנטיות. ולעגו ל"שטויות" לגבי "מחלת היאפים".. כשהיססתי לשאול אם יתכן שמדובר בבעיה מערכתית אחת שמסבירה את שלל הסימפטומים ואת קריסת רוב מערכות הגוף - פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית. (אבחנה שהגעתי אליה על סמך קריאה וחקירה באינטרנט שהיה בימיו הראשונים). 
קיתונות של לעג והתנשאות מדיצינלית נפוצה. היום יש בבתי החולים מחלקות מפוארות לטיפול בהמוני הסובלים מהבעיות ה"לא מובנות" הללו. חיפושי תרופות ואינספור טיפולים, ואפילו הכרה בביטוח לאומי וקצבאות. אז הייתי סתם "פסיכית" נפוצה. והוגדרתי כהיפוכונדרית, פסיכוסומטית, עצלנית, לא נשואה.. ושאר כינויי חיבה. אך גם היום עדיין מדובר בסל אשפה אבחנתי "לכל מה שאין לו דיאגנוזה". וכרגיל ברפואה מנסים לדכא סימפטומים במקום לזהות את הגורם. 
ואין באמת הבנה כי אלו בעיות העולם המודרני וכי הסביבה גורמת להן.
גם לי לקח זמן רב להבין זאת. לכולנו.
אך כשאמרו הרופאים שאני נגמרת ואין להם מושג ממה, וכששוחררתי ללא ממצאים ואבחנה מאישפוז עם דימום מסיבי מהמעיים, נפרדתי מהם. בחשש. בייאוש.
ובייאוש מלא תקווה התחלתי לחפש דרך חדשה.
בעזרת תזונה אורגנית מוקפדת, יוגה וביו-רזוננס שיקמתי את עצמי. 
לאחר חצי שנה חזרתי לעבוד חלקית. 
ואחרי חמש שנים חזרתי לבריאות ולתפקוד מלאים.
.
רופאים פגשתי מאז רק בנסיבות חברתיות.
.
נחזור להרעלת מטהר האוויר בריח לבנדר. 
שבועיים חלפו ועדיין הצלחתי להישאר על רגלי רק דקות ספורות. 
מה יהיה? התופת לא תסתיים? שאיפה רעילה אחת והפיברומיאלגיה חוזרת? והרי אני מקפידה כל כך על תזונה ופעילות גופנית, הולכת ברגל 16 ק"מ מדי יום, מצפון תל אביב ליפו, ובחזרה. 

.

רועדת מאשמה התרוצצה אימי סביבי עם כוסות תה ומזונות מרוסקים כדי להקל על מערכת העיכול הרועמת בתוכי. כמה פעמים אמרתי לך לזרוק את הרעל הזה, צרחתי, כשהניחה לידי קערה ירוקה. ולמה את מרססת ככה את השירותים, מה זו הכמות הזו, לאן את חושבת שזה ילך כשאין חלון? שאגו בי כוחות שרק זעם ואימה יכולים לגייס.

אבל זה מטהר אוויר אקולוגי נטול גז, רעדה אלי מילים של עלוני פרסום.

זה לא מטהר כלום, זה רק מוסיף עוד רעל לאוויר, זה רק ריח, צרחתי, ואת הרעלת אותי, אני גוססת, ואני צריכה לעבוד, הפכו הצרחות ליבבות, בלי לשער כמה רעלים יהיה עלינו עוד לנקות מחיינו בחודשים הבאים, וכמה יהיה זה מעבר להבנתה בגילה המתקדם, אחרי שנים של שטיפת מוח שיווקית. 

ובלי לשער כמה רחוק יהיה עלי ללכת מעבר לתזונה הטבעונית-אורגנית שהקפדתי עליה שנים רבות. 

שבועיים וחצי חלפו בטרם הצלחתי לחזור חיוורת, כחושה וחלשה לתפקוד איטי כמעצבת-אמנית מיחזור בבקרים וכחוקרת-יועצת מומחית לניתוח התנהגות בלילות. לילות שנועדו לממן את האמנות ואת היצירה הידנית שלי ואת עלויות המיחזור.

.
עם העשייה פרח האירוע מזכרוני

עד שהבחנתי חודשים מאוחר יותר כי ריחות העולם הפכו תוקפניים יותר וכי כוחותי לא חזרו אלי במלואם